<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך יונתן, בנו של רבי חנינא</h1>
<h2>דף סו.</h2>
ונראה לי פירוש דבבואה, שאינו ממש צל דאין לך דבר שאין לו צל, וכל צל שהוא על ידי חמה או נר אין הפרצוף ניכר כמות שהוא, אלא כענין דפוס בעלמא. שאין החוטם והעין והצורה ניכרת יפה, אלא הכל שחור ואין הדמות ניכר אם אדום או שחור [או] לבן. אבל בבואה הוא כמראה פנים לפנים ובחיתוך ובגוון הצורה היא נראית, כאדם הרואה במראה או בכלי ברזל ממורט זהו בבואה. כאותו נזיר של שמעון הצדיק [נדרים ט' ע"ב] כשהלך לשאוב מים נסתכל בבבואה שלו והבחין ביופי שלו, ופחז עליו יצרו ובעטו הכניעו. וכן ההיא דפרק השוחט אחד בעוף [חולין מ"א ע"ב] [השוחט] לתוך אוגן של מים נמי אמרינן לבבואה קא שחיט. ובפרק כל הצלמים [ע"ז מ"ז ע"א], אי למיא קא סגיד או לבבואה דידיה קא סגיד. ולענין מסתכל במראה גרסינן בבראשית רבה פרשת יהי רקיע [פ"ד], מראות גדולות הביאו לו, אמר לו ראה בבואה שלך ראה אותה גדולה וכו' וכן פירש רבנא נתן בערך בבואה. בילמדינו פרשת אחרי מות אשר ישחט שור, אין שוחטין לא לתוך המים ולא לתוך הנהרות למה שהוא עובד לבבואה. את מוצא בימי גבעון היו עובדין לבבואה, שאותן שכרעו על ברכיהן היו [עובדין] לבבואה. בבואה פירוש הצל שרואין במים. וכן פירש הערוך. הרי שמחלק בין צל הנראה במים לשאר צללים.
וכן נראה לי פירוש ההלכה. וליחוש דילמא שד הוא אמר רב יהודה אמר שמואל שראו לו דמות אדם. וקס"ד דשד לית ליה (אלא) דמות אדם. והיינו דקפריך אינהו נמי מידמי בדמות אדם שהרי מתהפך לכמה גוונים כדאיתא בפרק הכיפורים [יומא ע"ה ע"א] לשד השמן מה שד מתהפך לכמה גוונים אף המן מתהפך לכמה טעמים. ומשני דחזו ליה לההוא דמות בבואה. תו פריך לדידהו נמי אית להו בבואה, פירוש והלא כשמתהפך לדבר שאינו כבריאתו לדמות אדם ולשאר דמויות הרי הוא בבבואה הוא נראה ולא בממשות. ומשני דחזו לאותו דמות בבואה דבבואה. פירוש לאותו דמות שראו ראו לו ממשות אותה בבואה שראו ראו לן ממשות, ואותה בבואה שראו לאותה דמות נדמה, ונראה כמו הדמות עצמו מה שאין כן בשדים. ותו פריך ודילמא אינהו נמי אית להו. פירוש כשנראין לבני אדם באותו הדמות שנראין יש לו עוד ממשות להראות לו בבואה באותו דמות אם אדם אדם. א"ר חנינא דבר זה לימדני יונתן בני, בבואה אית להו, בבואה דבבואה לית להו. פירוש אין להן רשות כשנראין לבני אדם שלא כברייתן, אלא כאותו דמות שמשתנה, והוא בבבואה בעלמא. אבל להיראות לאותה בבואה אין לו רשות.
וכן משמע בשלהי יבמות ירושלמי [פט"ז ה"ו] מעידין לאור הנר א"ר חנינא לימדני רבי יונתן והוא שראה בוביא של אדם. ומסיק תמן תנינן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי זה יכתבו ויתנו. ואמר רבי יונתן והוא שראו בוביא של אדם. רבי אחא בשם רבי חנינא הדתימר בשדה, אבל בעיר אפילו לא ראה לו בוביא. והן דתנינן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל מי ששומע קולי יכתוב גט לאשתי יכתוב ויתנו. ואמר רבי יונתן והוא שראו לו בוביא של אדם. פירוש וכי בור אינו מצוי בעיר, וקתני סתם ואפילו הכי שראו לו בוביא, הא לאו הכי חיישינן שמא שד הוא. ושנינן אמר רבי אבין המזיקין מצויין בבורות כדרך שהן מצויין בשדות. מה שבגמרא דידן "יונתן בני" [קרא] הירושלמי "רבי יונתן" סתם. ולפי שאין לי [סמך] לברר יפה יפה, הייתי אומר שמא רבי יונתן היה תלמידו של רבי חנינא וקרא לו "בני" מחמת חיבה. לפי שמצינו כי רבי יונתן ורבי יוחנן חבירים היו. כמו שכתבתי למעלה דאמר על רבי יונתן "ידעין חברין בבלאי וכו"'. ורבי יוחנן תלמידו של רבי חנינא היה, כמו שכתבתי בסדר חנינא. ולא מצינו בתלמוד רבי יונתן בר חנינא כמו שמצינו רבי אחא בר חנינא ורבי חמא בר חנינא ורבי יוסי בר חנינא. כי אלו החכמים היו בניו, כמו שכתבתי בסדר יומא. אבל רבי יונתן בר חנינא לא מצינו. הילכך נסמוך על הירושלמי.
